דמיינו לעצמכם יצור קטן שחי בתוך הראש שלנו. יצור שדמותו משקפת את האזורים בגופנו בעלי היכולות המוטוריות המורכבות ביותר והרגישות החושית הגבוהה ביותר. היינו מצפים שהיצור הזה ייראה הרמוני ויפה, אבל הוא מעוות לחלוטין. אצל מרבית האנשים, ידיו, שפתיו ולשונו יהיו ענקיות, בעוד ששאר גופו קטנטן.
במונחים נוירולוגים היצור הזה מכונה "הומונקלוס" [homunculus] שפירושו "אדם קטן".
ההומונקולוס משמש לתיאור התחושות והתנועות המשוכללות והמעודנות ביותר של הגוף כפי שממופות במוח, ולמעשה מייצג את הפער הקיים בין האופן שבו אנו תופסים את עצמנו לבין האופן שבו אנו משתמשים בגופנו בפועל.
מהו דימוי הגוף שלנו? ממה הוא מורכב?
האם זו תמונה סטאטית הניבטת אלינו מהמראה? או תחושות פנימיות?
בשיעורי פלדנקרייז הרצפה היא ראי, המגע הוא ראי. זו שיטה המציעה מבט פנימי ועמוק על דימוי הגוף. דימוי שמתפתח ומשתנה לאורך הזמן כתוצאה מאינסוף וריאציות והקשרים תנועתיים.
מכאן לקול –
מהו דימוי קולי? איך אנחנו תופסים את הקול שלנו?
בואו נדמיין שוב את ההומונקולוס שבתוך הראש שלנו, אלא שהפעם דמותו תשקף את אופן השימוש שלנו בקול. איך הוא יישמע? האם החלק המרכזי של הקול נגיש לנו יותר לעומת הצלילים הגבוהים או הנמוכים? האם אנו חווים את הקול שלנו כחזק, חלש, עדין, צורמני, רך, קטיפתי, מונוטוני, דינאמי? אילו אזורים בקולנו בהירים ונגישים, ואילו חבויים אי שם עמוק בנשמה?
כמה אנרגיה עליי להשקיע כדי להישמע?
שיעורי קול בתנועה פותחים חלון למרחבי הקול והגוף, ומאחדים אותם לתנועה מודעת, דינאמית וזורמת. מוזמנים למסע לגילוי הקול שלא ידעתם שקיים אצלכם..
אורנה זכאי
Commentaires