לאורך חייו מנהל האדם שיח ער עם כוח הכבידה. זהו שיח הנע על הציר שבין שמירה על שיווי משקל והתנגדות לנפילה לבין תמסרות ומנוחה. בעמידה נערכים השלד והשרירים שלא ליפול, ובשכיבה ישאף הגוף להרפייה.
בספרו "שיטת פלדנקרייז, הוראה באמצעות הידיים" מסביר יוחנן ריברנט כיצד מתמודדת מערכת העצבים עם כוח הכבידה:
"כמו גופים אחרים על כדור הארץ, אנו נתונים תמיד למשיכה מטה של כוח הכבידה. קיומו של כוח זה מבטיח שמערכת העצבים המרכזית שלנו תכיל תבניות אנטי-כבידתיות הקבועות עמוק בתוך תפקודיה. תבניות אלה מבוצעות אוטומטית ללא בחירתנו. כל תנועה, ולו הקטנה ביותר, תעורר תגובה הסתגלותית לכוח הכבידה.."
ובמילים אחרות, כדי לעמוד, להתנועע ולשמור על שיווי משקל, מפתח הגוף מנגנון המתנגד באופן אוטומטי ל"איום" הנפילה התמידי. אולם לעתים המנגנון הזה אינו מגיב לכוח הכבידה באופן מידתי, אלא בעודף או בחוסר. התנהלות לא מידתית לאורך זמן עלולה לייצר שינויים במבנה השלד. ניתן לראות זאת, למשל, אצל אנשים שהכתפיים שלהם מורמות כל הזמן, ולמעשה נמצאות במצב כרוני של התנגדות תמידית לכוח הכבידה. מאידך קיים גם המצב ההפוך, בו ההתנגדות לכוח הכבידה לוקה בחסר ואז איברים מסויימים, שוב, כמו הכתפיים, יהיו שמוטים תמידית.
הקול, חללי התהודה ואברי ההגייה, דהיינו, אברי הפנים, הגרון ובית החזה, נתונים גם הם להשפעת כוח הכבידה. שימו לב לתחושה בשפתיים, בלחיים, בארובות העיניים, בצידי האף, בלסת התחתונה, במצח – האם הם מוחזקים, מכווצים, תפוסים, רפויים? האם התחושה משתנה במעבר מעמידה לשכיבה?
כאשר ההפקה הקולית כרוכה במתח ובמאמץ מתמשך, עלולות להתעורר בעיות כגון צרידות ויבלות במיתרי הקול. מצב של רפיון, מאידך, יבוא לידי ביטוי בהחלשות הקול, קושי בדיוק צלילי (אינטונציה), הגייה לא בהירה של תנועות ועיצורים ועוד.
מפתח חשוב וחיוני להפקה קולית בריאה ושימוש מושכל ומלא באברי התהודה וההגייה, טמון במודעות להשפעת כוח הכבידה עליהם, ובתרגול האיזון העדין שבין תנועה למנוחה, פעולה והרפייה. מיומנויות אלה נרכשות בשיעורי "קול בתנועה", עליהם ניתן לקרוא בהרחבה באתר שלי ובבלוג "מהם שיעורי קול בתנועה".
אורנה זכאי