בשיעורי פלדנקרייז אני מסבה את תשומת ליבם של התלמידים לתחושת הגוף כתלת ממד. לכאורה זה מובן מאליו, אך בפועל, הדימוי הפיזי של רוב האנשים הוא בעיקר דו-ממדי. מרבית האנשים חווים את אורך גופם ורוחב גופם ופחות את העומק. ולא, אין לכך שום קשר לשומן או רזון.
שלושת הממדים הללו הם גם כיווני תנועה;
תנועה אורכית - לפנים ולאחור.
תנועה רוחבית - ימינה ושמאלה.
תנועה אנכית - למעלה ולמטה.
הדוגמה המובהקת לתנועה אורכית היא הליכה. אנחנו נעים קדימה על ציר האורך. על הציר האנכי אנו נעים כאשר אנו קמים ומתישבים, ואילו התנועה הרוחבית של הגוף, ימינה ושמאלה, תבוא לידי ביטוי יותר בריקוד מאשר בתפקוד היומיומי.
סביב כל אחד מהצירים קיימת תנועה סיבובית, וכך מתווספות עוד שלוש דרגות חופש אל שלושת הממדים.
דרגות החופש הללו באות לידי ביטוי באופן ברור בתנועת הראש; סביב הציר האנכי קיימת תנועה סיבובית של הראש כאשר מסתכלים מצד לצד. סביב ציר הרוחב הראש נע למעלה ולמטה. סביב ציר האורך זו הטיית הראש מצד לצד, כאשר אוזן מתקרבת לכתף. בדומה לראש, גם אל האגן ניתן להתייחס כאל כדור הנע סביב שלושת ממדי התנועה.
מכאן לקול –
האם גם לקול האנושי יש שש דרגות חופש? האם ניתן לדמות אותו כתלת-ממד?
בהגיית התנועות (vowels) באים לידי ביטוי שלושת הממדים:
אָ [A] – נע על הציר האנכי. הלסת התחתונה נעה כלפי מטה.
אֶ אׅי [E, I] – נעים על ציר הרוחב. ימינה ושמאלה.
אוׄ אוּ [O, U] - נעים על ציר האורך. קדימה.
בשירה, כמו גם בדיבור, התחושה המובהקת ביותר היא שהקול נע על ציר האורך. אנחנו פותחים את הפה ומשם יוצא הקול, קדימה. אך האם ניתן להניע את הקול בתנועה מעגלית סביב שלושת הצירים (האנכי, הרוחבי והאורכי) ולא רק בקו ישר?
זהו רעיון אותו אני מתרגלת בשיעורי "קול בתנועה" והשפעתו על אופן ההפקה הקולית ועל הגוונים המתווספים אליה, מרתקת.
כפי שדימוי הגוף כתלת-ממד חשוב מאד לאופן בו מתנועע האדם, כך גם הדימוי הקולי חיוני ביותר לאופן הפקת הקול. כאשר תפיסת הקול מתרחבת לעבר ממדים נוספים, השימוש בקול הולך ומשתכלל והופך להיות עשיר ומלא.
אורנה זכאי
*תנועת שש דרגות חופש של גוף מוגדרת על ידי מיקומו ומצב הזוויתי שבו הוא נמצא ביחס למערכת צירים נתונה במרחב תלת-ממדי. את התנועה ניתן להפריד לתנועה קווית (העתקה) בשלושה צירים ותנועה זוויתית (סיבוב) סביב שלושה צירים ומכאן שמה. (ויקיפדיה)