תנועה פנימית, כזו שמתרחשת בתוך הגוף, מהווה אתגר לאופן בו אנחנו חווים את עצמנו. אתגר כזה מזמנת השחקנית הראשית של עולם הזימרה, פיתוח הקול וכמובן עולם התנועה. הסרעפת.
קפיצה אל הים...
מדוזה. נניח רגע לתדמית הצורבת, ונתבונן בתנועה שלה. צורתה מעיין כיפה, שחלקה העליון מתכווץ פנימה, מה שגורם לשוליים שלה להימתח כלפי חוץ, וחזרה לצורת הכיפה. כך מתקדמת המדוזה בתוך המים. זו תנועה גלית שמתרחשת לאורך כל חיי המדוזה. פעימה מתמדת. כיווץ והרפייה. כיווץ והרפייה. ללא הפסקה. כמו פעימת הלב.
וכמו הסרעפת.
ה"ים" שבתוכו שוחה הסרעפת הוא קצת אחר. דחוס יותר. הסרעפת היא שריר בצורת כיפה שחוצה את הגוף לרוחב. מעליה ממוקמים הלב והריאות, מתחתיה – הכבד, הקיבה ושאר האיברים הפנימיים. כך שטווח התנועה שלה כלפי מטה בשאיפה, וחזרה למעלה, בנשיפה, הוא מקסימום סנטימטר או שניים. אבל כשהתנועה הגלית הקטנה הזו תהיה חלק מהתפיסה שלנו את הנשימה, תתווסף להפקה הקולית איכות של אדוות רכות וזורמות.
אורנה זכאי